שטף

שטף

למונח שטף יש משמעויות שונות. בהגדרה הפיזיקלית המצומצמת, שטף הוא כמות של יחידות חומר או אנרגיה, ליחידת שטח ביחידת זמן. זהו מודד יחסי שתוצאתו היא מספר. למשל כמה מ"ק מים זורמים דרך צינור בקוטר מסויים, בשעה.

אולם, כאשר בוחנים את המושג שטף בהקשר של תנועה, הוא מצטייר כמושג מורכב ועמום. בהקשר זה יש למושג משמעות שחלקה פיזיקלי וחלקה אסתטי.  שטף תנועה מתייחס לאופן שבו חלקי התנועה השונים מתמזגים זה בזה. שטף תנועתי  ניכר בגורמים כמו תחילת מרוסנת של התנועה והאצה מדורגת, אחידות יחסית של מהירות התנועה, המנעות מעצירה ומהתחלה חדשה של התנועה אם הן לא הכרחיות, ובלימה והפסקת תנועה מתונות. שטף תנועתי ניכר גם במאמץ רגעי ומאמץ כולל קטנים יחסית, ובתיאום טוב של חלקי התנועה השונים גם במרחב וגם בזמן. השטף אינו קשור בהכרח למהירות או למהירות מסויימת. תנועותיו האיטיות מאוד של אמן הטאי צ'י והתנועה המהירה כברק של אמן טניס שולחן הן תנועות שהגדרת השטף חלה עליהן.

על אף שהגדרת השטף התנועתי קשה במקצת, למידת התנועה היא מסע מתמיד אל השטף ושמירה עליו.

יתרונותיו הפונקציונליים של השטף גדולים. תנועה שוטפת מאפשרת חסכון משמעותי באנרגיה המושקעת בתנועה, ויכולת שליטה ושינוי פרמטרים שונים של התנועה.  מנגנון הלמידה האלמנטרית מעדיף ומכוון את התנועה אל מצב השטף. זו אינה העדפה מכוונת ומודעת. הלמידה האלמנטרית מאמצת כל קיצור רגעי של כל שרשרת תנועתית וחוזרת עליו. ואם קיצור רגעי זה אינו עולה במחיר של הארכת הזמן של חלק אחר של השרשרת הרי שהוא בבחינת צעד נוסף אל עבר השטף.

כדי לראות כיצד נבנה  וכיצד מתקלקל שטף תנועתי אני אשתמש בדוגמה של נגינה משום שהיא מבטאת את שני הצדדים של תנועה באופן ברור. תנועה במרחב ותנועה בזמן.  היתרון של הנגינה הוא שהיא קשורה לשפה – התוים – שמגדירה במדוייק את היחס שבין התנועה והזמן. כמו כן, כשמתעלמים מהערכים האסתטיים של המוסיקה,  ניתן לראות שהתוים הם הוראת ביצוע של תנועת איברים ושרירים (על גבי כלי הנגינה) בסדר מסויים, ובמרחקי זמן נתונים זה מזה. שמירה על יחסים נכונים בין התנועות ובהתאמה לנקודות הזמן המתאימות יוצרת שטף תנועתי.

כאשר מקצרים משך הזמן של כל תנועה ואת הרווחים שבין התנועות באותו היחס, התנועה מואצת.  וההיפך כשמאריכים את משך זמן התנועות ואת הרווחים שבינהן. כל עוד נשמר רצף התנועות ויחסי הזמן שלהן התנועה נחשבת לשוטפת.

ולעומת זאת השטף מתקלקל כאשר:

1 חלקים של הרצף התנועתי חסרים, או כאשר נוספות תנועות זרות לרצף או כאשר חלקים מוקדמים ומאוחרים מתערבבים. (בשפת המוסיקה נאמר שהקו המלודי התקלקל).

2. יחס הזמן שבין ובתוך תנועות משתנה. תנועות מתמשכות זמן רב או מועט יותר ביחס למסגרת הזמן המותרת, או שנוצרים קיטועים – הפסקה מוחלטת של התנועה במקום שאמורה להיות תנועה. (בשפת המוסיקה נאמר שהקו הריתמי התקלקל).

עדכון והרחבה לעניין השטף מזוית אחרת –  קישור למאמר שמתוכו אני מצטט כאן:

…צורה נוספת שבה המוח בונה את תפיסת הזמן קשורה לדרך שבה אנחנו קובעים את הסדר שבה התרחשו אירועים מסוימים. למשל, כאשר מציגים בפני אנשים שתי נורות שמהבהבות אחת אחרי השנייה, אם הפער בין ההבהובים גדול מספיק לא יהיה להם קושי לומר איזו נורה הבהבה ראשונה. אבל אם הנורות מהבהבות בסמיכות גדולה מדי זו לזו, אנשים יחשבו שהן הבהבו בו זמנית. באותה מידה אפשר לעשות את הניסוי על שני גירויים קוליים, או על מגע פיסי. כשהגירויים קרובים מדי הם מתמזגים בתפיסה שלנו לגירוי אחד. לכל חוש יש את הסף שלו שמעבר אליו אנחנו לא תופסים את הגירויים כנפרדים. למשל, השמיעה שלנו מאוד רגישה וקולות שמופרדים עד לשתי מילישניות יובחנו זה מזה. הראייה פחות רגישה ותמונות שמופרדות בפחות מ-40 מילישניות נתפסות כישות אחת (אם זה לא היה קורה לא היינו יכולים לצפות בטלביזיה מכיוון שהיינו חווים אותה כרצף של תמונות ולא כאירוע רציף. העין "העצלה" שלנו מאחדת במובן הזה את הזמן והמקום).

אחת התופעות המעניינות בהקשר הזה היא שלמרות שאנחנו יכולים לתפוס שני גירויים כמגיעים ברצף אחד אחרי השני, לא תמיד אנחנו יכולים לדעת מי מתרחש ראשון. אם שני צלילים שונים מושמעים בהפרש של 20 מילישניות, אנחנו יכולים די בקלות לתפוס שהם שונים, אבל רק אם הם הופרדו בלפחות 40 מילישניות אנחנו יכולים להבחין מי קדם למי. "

 

ולכן –

המצבים המתוארים בתרשים מתארים את המגבלות הפיזיולוגיות המוחלטות של אברי החושים שלנו, מצבים אלו הם אנלוגיים-מטפוריים למצבים תפיסתיים אובייקטיביים. אולם בשונה מההצגה של אברי החושים כמסננות גרויים בעלות סף רגישות קבוע ומוגדר, במקרים רבים היכולת להבחין בין גרויים סמוכים במרחב ובזמן אינה נתונה מאליה אלא נלמדת. ומהיותה נלמדת ולא נתונה נובע שיכולים להיות הבדלים משמעותיים בעצם תפיסת קיומם של גרויים, בכמותם, ובסדר הופעתם בזמן בין לומדים שונים.  להנחה זו חשיבות רבה בהבנת ההבדלים  בשיעור ובאיכות הלמידה של לומדים שונים.

כאשר מופיעים שני ארועים פיזיקליים (א ו- ב) עוקבים בזמן, כשתכונותיהם ומרחק הזמן בינהם מאפשרים – מבחינה פיזיולוגית – את תפיסתם כארועים נפרדים ועוקבים, יכולה להתרחש אחת מן האפשרויות הבאות:

 

288_S1

 

לפי תפיסה זו אני מגדיר מחדש את הפרעת השטף כמצב שבו הלומד כלל אינו תופס  חלק מהסימנים, ו/או  משבש את סדר הסימנים בזמן.  ואת התיקון של בעיית השטף אני מגדיר כפריסה מבוקרת של הסימנים בזמן, כאשר הזמן ניתן ע"י "תנועה קוצבת זמן". (יפורט בהמשך).

שטף ומהירות:

תנועה מהירה מוכרת כמאפיין של מיומנות גבוהה ושל וירטואוזיות. אך הנטיה של ילדים לתנועה מהירה נתפסת כמכשול קשה כאשר מנסים ללמד אותם מיומנות תנועתית חדשה. ההוראות "לאט!" ו "לא למהר!" נשמעות כל הזמן, ונראה שמהירות יתר וחיפזון מעכבות את הלמידה בכך שהן יוצרות שוב ושוב כשלונות פונקציונליים.

כמה שאלות עולות כאן:

*מדוע ילדים שהלמידה היא המפתח להסתגלותם ולשרידתם נוטים לפעול באופן שנראה כמכשול בפני למידה?

*מכיוון שהנטיה לפעולה מהירה היא תכונה שנבררה, יש לה בהכרח תועלת או יתרון. מהם?

*איך ניתן לנצל באופן מיטבי נטיה זו?

*מה קורה ומה ניתן לעשות עם הקבוצה הקטנה של אלו שאינם נוטים ואף אינם מסוגלים לפעולה מהירה?

למידה של תנועה היא צימוד של מקטעי גרוי ותגובה לאורך שרשרת תנועה מסויימת, ובין שרשראות תנועה מקבילות של המארג התנועתי (כפי שמוסבר בפרק תנועה). כל תנועה ניתנת להצגה כמבנה פרקטלי שמראה בכל קנה מידה את מבנה הרשת או המארג שבו כל יחידת זמן עוברת לאורך כל שרשראות התנועה המקבילות כגל מתקדם "שמדליק" בו בזמן את חלקי התנועה המקבילים. מארג כזה רגיש מאוד לעיוותים מסוגים שונים. אם שרשרת מסויימת או מקטע משרשרת מסויימת מפגר או ממהר ביחס לשרשראות אחרות, או אם יש תקלת רזולוציה של הבחנה בסדר של גירויים, כמו זו שתוארה בסעיף הקודם, שבהם משתבש סדר המקטעים או שמקטע מסויים חסר, נוצרים במארג קשרים חדשים לאורך ובין השרשראות התנועתיות (לפי תפיסת הלמידה במהלך אחד של גאתרי הלמידה מתרחשת שוב ושוב עם כל חזרה על כל מהלך). כך נוצרות וריאציות לא יציבות של המארג התנועתי, וככל שמצטברות וריאציות רבות יותר, כך מתעכבת הלמידה.

התנועה המהירה מקרבת את מקטעי הסימן והתגובה  בזמן, ובכך מחזקת את הצימודים שבין חלקי השרשרת  חיזוק הקשרים נעשה גם בגלל המתאם שיש בין חוזק הקשר למהירות, וגם מכיוון שזמן החשיפה לגירויים מתחרים ומסיחים מתקצר. בנוסף, הפעולה המהירה יוצרת סלקציה חזקה ומהירה בין תנועות לא פונקציונליות רבות שבהן הכשלון בולט ומובחן, לבין קבוצה קטנה של תנועות "טובות", שהשונות בינהן קטנה, והן מתכנסות והולכות לעבר תנועה אחידה שדומה לעצמה.זוהי דרך שנראית בזבזנית מאוד מבחינה אנרגטית, אולם זוהי דרך מוכרת של הטבע לברור פרטים ותכונות ע"י הצבה של הכבדה שרק הכשירים מסוגלים לעמוד בה.