התנועה והבית
הגעה של אורגניזם לסביבה חדשה מעלה בעיה הישרדותית מורכבת. סביבה חדשה עלולה להיות עויינת ואף מסוכנת. חשש כזה מעורר תגובת התגוננות, הסתתרות וקפיאה במקום.
מאידך- סביבה חדשה היא גם הזדמנות למקורות מזון ומים ולמפגשים מועילים. אפשרויות אלו מעוררת תגובה של יציאה, חיפוש וחקירה.
אורגניזם שונים מראים מזיגה של שני סוגי ההתנהגות: המתגוננת והחקרנית. וביחד – exploring behavior (התנהגות חקירה). ככל שהיצור פגיע יותר הוא יהיה זהיר יותר, וככל שהוא חש בטוח וחזק הוא ייטה לקוטב החקרני.
למכרסמים יש התנהגות חקירה אופיינת. חולדה שתמצא עצמה בשטח לא מוכר, תמצא במהירות מסתור ותקפא שם. לאחר משך זמן מסויים היא תגיח בזהירות מן המסתור, תתקדם בזהירות אל אובייקט קרוב, וכשתגיע אליו תחזור בריצה על עקבותיה, אל המסתור ותקפא שם. לאחר זמן היא תחזור אל אותו מסלול שבו היא נעה באיטיות ובזהירות מן המסתור (שהוא "הבית"). ותחזור במהירות רבה הביתה.
בהמשך, החולדה תאתר אובייקט נוסף ברדיוס הקרוב יחסית לבית ותחזור על המהלך של תנועה איטית וזהירה אל האובייקט, וחזרה מהירה הביתה. החולדה תמשיך ותצבור כך עוד ועוד אובייקטים ברדיוס קטן יחסית, ותנוע יותר ויותר בחופשיות בין הבית לבין האובייקטים, כאשר היא מגדילה בזהירות את רדיוס התנועה שלה מן הבית והלאה, וכאשר מעבר בין שני אובייקטים אפשרי רק כשהבית מהווה תחנת ביניים.
בשלב הבא תתחיל החולדה לנוע בין האובייקטים ובשטח מבלי שתעבור דרך הבית. שלב זה מעיד על כך שהחולדה " מכירה את השטח". ויודעת את היחסים המרחביים שבין האובייקטים השונים לבין עצמם, מבלי שתזדקק לייחס אותם למיקומו של הבית.
זהו שלב מהפכני שמאפשר לחולדה להרחיב את עולמה. לאחר שהיא ממפה את כל האובייקטים שנמצאים ברדיוס הקרוב גם ביחס לבית, וגם ביחסים שבינם לבין עצמם, היא יכולה לנוע בחופשיות בכל המרחב המוכר.
השלב הבא יהיה היציאה לטריטוריה שמחוץ לרדיוס המוכר. כל השטח המוכר הוא כעת הבית, וממנו תצא החולדה לסדרה חדשה של מסעות חקירה על פי אותו דגם של בית – אובייקט – בית. ושוב החולדה תצבור אובייקטים שמתיחסים לבית, ואז תחבר בינהם באופן ישיר, וכך תמשיך להגדיל את השטח שאותו היא למדה ומכירה.
בדומה לחולדה מהפסקה הקודמת, גם תינוק שנולד מגיע לסביבה חדשה וזרה. תהליך הגילוי והלמידה של הסביבה דומה במידה רבה לזה של החולדה. אולם בשונה ממנה, התינוק אינו יכול לנוע כולו עם אברי החישה שלו לפנים ולחקור את הסביבה. תנועת החקירה האופינית של התינוק היא זו שבה הוא שולח את ידיו ואוסף אותן. " הבית" האופייני של ידי התינוק הוא פיו של התינוק. ידיו נשלחות, נתקלות ונוגעות בחפצים וחוזרות לפיו. התינוק מפתח כך בהדרגה את היכולת לאתר חפצים במרחב מתוך התייחסות אל עצמו. תנועותיו הופכות להיות בטוחות ומדוייקות עד שהוא מסוגל להושיט את ידו, לגעת ואף לתפוס אובייקטים שונים במדויק.
השלב הבא – התנועה בין האובייקטים מבלי לעבור דרך הבית קשה הרבה יותר! היכולת של תינוק לתפוס קוביה אחת ועוד קוביה שמונחות מולו אפשרית רק כאשר הוא יוצא – בכל תנועה לכיוון מסויים – מן הבית – הפה – וחוזר אליו. אך כאשר הוא מנסה לתפוס קוביה ולהניח אותה על קוביה אחרת, או להשחיל טבעת על מוט. צריך להתרחש שלב חשוב נוסף שבו האובייקטים נתפסים ביחסים המרחביים שבינהם. התינוק צריך ליצור מעין מפה דמיונית של המרחב, מפה שבה יש קווים דימיוניים שמחברים את האובייקטים.
מפה זו- מעין מטריצה פנימית – מארגנת את המרחב באופן שבו האורגניזם הצופה וכל אחד מן האובייקטים שבמרחב קשורים כולם ברשת של קווים ומסלולים שהתנועה אליהם ובינהם אפשרית. רשת זו אינה קיימת "באמת" היא נלמדת לאיטה ומתפתחת בהדרגה על פי הצרכים הפונקציונליים של האורגניזם.
לכל יצור מפת שטח משלו שהיא עבורו "אמיתית" ושלמה, ובה בעת היא יכולה להיות שונה ביותר מזו של אורגניזם אחר.ואם אנו דנים כעת בבני אדם, ההבדלים יכולים להיות חריפים במיוחד. חלקה של הלמידה בהתמצאות אצל בני האדם, גדול במיוחד,
תמונה 1
תוספת של אובייקט חמישי מתירה 8 מעברים אל ומהבית. וזאת מתוך 20 מעברים אפשריים בתנועה ללא בית.
לעומת זאת, כל אובייקט שנוסף בשדה שאין בו בית צריך להקשר אל כל האובייקטים האחרים שבשדה. ככל שיש יותר אובייקטים גדל מספר המעברים הדרושים לקשירת האובייקט החדש. הפונקציה שמתארת את הגידול במספר המעברים ל n אובייקטים היא n*(n-1). זוהי פונקציה מעריכית. (שיפוע מתון בתחילה, וגידול מואץ בהמשך).
תרגיל:
מה יהיה מספר המעברים בין 10 אובייקטים
א. בגישת הבית
ב. ללא בית